יש הרבה מאד סיבות להתחיל לרכוב על אופנוע או קטנוע, אבל על שלוש מהן אי אפשר להתאפק מלספר לך – אם כי לא נתיימר לסדר אותן לפי סדר החשיבות.
מכירים את התחושה המיוחדת של רכיבה על אופניים? אז רכיבה על אופנוע היא אותו דבר רק פי 100, או 1,000, או מיליון. תלוי מתי, תלוי איפה, ולפעמים גם תלוי באיזו מהירות. ורוצה לשמוע חדשות עוד יותר טובות? לרוב גם המהירות לא משנה, כי רכיבה על אופנוע יוצרת הנאה גופנית ונפשית מיוחדת בכל מהירות…
מכונית משחררת אותך לחופשי, אבל אופנוע או קטנוע משחררים אותך גם מתוך הכלוב שבו כולאת אותך מכונית, ואין תחושה נעלה מן החופש המוחלט שמעניק אופנוע. נו, טוב, אולי צניחה חופשית…
ויש גם את הסיבה השימושית: עומסי תנועה? בעיות חניה? איחורים כרוניים לפגישות? על דו-גלגלי אפשר לשכוח מכל אלה.
אז לא משנה מה הביא אותך למקום הנכון, שבו עולים על שני גלגלים ומתחילים לרכוב, מה שמשנה זה לעשות את זה נכון ובטוח. לצורך זה קיבצנו כאן את כל הטיפים שחשבנו שיכולים לעזור לך להפוך את החלום למציאות בטוחה ומהנה.
יש לכם טיפים נוספים? כתבו לנו!
אין דרך נכונה אחת ללמוד לרכוב, אבל בטוח שניסיון שרכשו אחרים תמיד יהיה שימושי ומועיל. יכולנו לספר לך שהכי בטוח להתחיל לרכוב בשטח, וזה נכון מפני ששם יש פחות נהגים אחרים שעלולים לסכן אותך. אבל אולי הכיוון שלך הוא בכלל קטנוע לצורך נסיעות עירוניות, אז זאת תהיה עצה לא רלבנטית עבורך. אז נתחיל דווקא בנקודה הכואבת ביותר, תרתי משמע: נחסל את "הפיל שבחדר", ומכאן נוכל רק להתרומם.
כלי דו-גלגלי, ממונע או לא, הוא כלי רכב פגיע. זה נכון במקרים של אובדן שליטה, אבל בעיקר מפני שהוא מתגלגל בתוך סביבה עוינת של כלי רכב גדולים וכבדים שהנהגים שלהם לא תמיד מתייחסים, או אפילו רואים אותך.
מצד שני, אפילו הקטנוע הצנוע ביותר מעניק יחס הספק/משקל טוב יותר מזה של רוב המכוניות, וזה אומר שתחת ידיים מיומנות הוא יכול לחמוק מרוב האתגרים שזורקת עליו המציאות הזאת. הטיפ הראשון שלנו, לכן, הוא שרכיבה על אופנוע או קטנוע מחייבת שילוב בין מיומנויות שליטה בכלי עצמו יחד ניסיון של הבנת המרחב שבו רוכבים. אם זה נשמע מסובך בקריאה ראשונה נא לא לדאוג: אנחנו כאן כדי לקחת אותך יד ביד ולהסביר הכל.
החלק הראשון, והקל, הוא שליטה בכלי, אשר מאפשרת בהמשך לנצל נכון את יתרונות הזריזות שלו. אי אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת, וצריך ללמוד לשלוט באופנוע או בקטנוע בהדרגה – בין אם על-ידי רכיבה על אופניים במגרש סגור ובין אם בלימוד רכיבה על אופנוע או קטנוע עם מורה נהיגה במגרש. כמו הרבה דברים בחיים גם הרכיבה הופכת לטבע שני ככל שמתרגלים אותה יותר, אבל חשוב לקבל הדרכה נכונה כבר בתחילת הדרך כדי שלא לסגל לעצמך הרגלים לא נכונים שיהיה קשה להיפטר מהם בהמשך. דוגמא? אם מורה הנהיגה אומר לך לא להשתמש בבלם הקדמי אלא רק באחורי – עדיף להחליף מורה.
ככל שהדברים נוגעים לשליטה בכלי דו גלגלי, הדגשים הראשונים שעליך לשים הם על הקשר והתחושה בין המבט, תנועות הידיים, והשליטה במצערת (ידית התאוצה, "גז"). בשלב ראשון אין צורך להתעמק, או חלילה להילחץ, מהטיות גוף או מהעברות משקל של הכלי, ואין גם מה לחשוש מהחלקה או מנעילת גלגל קדמי. צריך פשוט להתחיל בעדינות ולתת לעצמך להרגיש את החוויה, וללמוד אותה.
כדאי לנסות לחוש את האופנוע או הקטנוע דרך המצערת שלו, ובמקביל לזכור כלל פשוט: כל פעולות הניהוג של אופנוע, חוץ מאשר בלימה ולחיצת מצמד (באופנועים עם הילוכים) מבצעות בדחיפה, ולא במשיכה. דחיפה קדימה. אנחנו דוחפים את ידית הכידון בצד שאליו אנחנו פונים. רוצים לפנות ימינה? דוחפים בעדינות את הידית הימנית של הכידון לצד ימין (כך שהכידון כאילו מסתובב שמאלה). לא ניכנס כאן להסבר הפיזיקלי ולהבדל בין הניהוג של כלי ארבעה גלגלי לבין כלי דו-גלגלי – מה שחשוב בשלב הזה זה לסמוך עלינו: דחיפה של ידית הכידון קדימה, עם יד שמאל, "תשכיב" אותו שמאלה ותפנה אותו שמאלה. אי אפשר ולא כדאי להתנגד למהלך הזה, צריך פשוט לתת לגוף ולראש לזרום איתו, ומהר מאד זה יהפוך לטבע שני ברכיבה.
אבל הנה מגיע הקטע המבלבל היחיד בכל הסיפור: מבחן השליטה במגרש. המקום היחיד בחיים שלכם שבו צריך לנהוג כנגד הטבע של רכיבה דו גלגלית הוא… כאשר מוציאים רישיון רכיבה…
הסיבה לכך היא שבמהירות מאד נמוכה, המהירות שבה מבצעים את ה"שמיניות" המפורסמות במגרש הסגור, קל יותר להפנות את הכידון בדרך האינטואיטיבית יותר, כלומר לכוון אותו לכיוון שאליו רוצים לפנות. כך או אחרת, "סוד ההצלחה" במבחן השליטה (ובהמשך החיים) הוא – השליטה. אבל לא שליטה באופנוע אלא במצערת ("גז"). כאשר מגלים את סוד השליטה במצערת כל השאר מסתדר מעצמו.
אחרי שעוברים בהצלחה את המבחן ואוחזים ברישיון המיוחל צריך לנצל כל הזדמנות כדי לרכוש ניסיון רכיבה, ועדיף להתחיל עם כמה שפחות גורמים מפריעים כמו השתלבות בתנועה וכיוצא באלה. הכלל הראשון בנהיגה בכל כלי רכב, וגם בחיים, הוא: "לאן שמסתכלים – לשם מגיעים". זה נכון שבעתיים בעת רכיבה: אל תמקדו את המבט מבט בנקודה אחת, ולעולם לא בנקודה או במקום שממנו אתם רוצים להימנע. תמיד יש להביט קדימה, כמה שיותר רחוק, אל המקום שאליו שואפים להיות בו. "לאן שמסתכלים – לשם מגיעים". מי שמביט על הגלגל הקדמי או על הטווח שקרוב אליו מפספס את הדברים היותר חשובים שקורים בהמשך הדרך. לא לדאוג: מי שמביט רחוק רואה גם את מה שנמצא קרוב אליו.
החלק המאתגר ביותר בנהיגה בכלל, וברכיבה בפרט, נקרא "אוויראות", כלומר להבין מה קורה מסביבך. מי נמצא איפה, והאם משהו שהוא ;עלול או צפוי לעשות ישפיע עליך באופן כלשהו. נהג ורוכב טוב מצליח להבין את הסביבה ולנהוג בהתאם למה שמתרחש בה. כל שנותר כעת זה לשלב בין המבט – שמופנה הרחק קדימה לכיוון המקום שאליו רוכבים, לבין מיומנות הרכיבה שרכשת, ולתשומת הלב שמוקדשת לניתוח והבנת הסביבה. זהו. הדבר הבא שתרגישו הוא איך אתם חופשיים, מאושרים, ורוכבים לעבר הנאות חדשות וחוויות שטרם חוויתם.
השלב הפורמלי הראשון ברכיבה הוא קבלת רישיון נהיגה, ואת זה מתארים כל המדריכים האחרים שכאן. בסוף שלב זה אפשר לרכוב באופן חוקי, אבל אסור לטעות ולחשוב שיודעים לרכוב. רק כעת, עם רישיון ביד, אפשר באמת להתחיל ללמוד לרכוב, ואת זה כדאי מאד לעשות במגרש סגור ובסביבה סטרילית.
קצת מוקדם להצטרף לקורס רכיבה מתקדמת כבר בשלב הזה, אבל אף פעם לא מוקדם להתייעץ בחבר או חברה שכבר רוכבים, לחשוב יחד על האופנוע או הקטנוע שקונים, ולהיעזר בניסיון של מי שיכול לשמש כמדריך לחיים.
אחרי כמה וכמה תרגולים בסביבה סגורה צריך להתחיל לצבור קילומטראז', וגם את זה הכי כיף לעשות עם חבר או חברה שכבר רוכבים. צבירת הניסיון חשובה לחיזוק הביטחון – שהוא לכשעצמו אחד מאבני היסוד של רכיבה בטוחה, אבל עלולה להעמיס גם הרגלים לא נכונים וטעויות נהיגה שלא קל להיפטר מהם בהמשך.
שלושה או ארבעה חודשים אחרי שמתחילים לרכוב, ואולי חצי שנה או שנה אצל מי שרוכב פחות, כדאי להצטרף לקורס בסיסי של רכיבה מתקדמת, וזאת כדי לבנות מיומנויות שליטה טובות יותר. בשלב כזה לא מאוחר עדיין לעצב הרגלי רכיבה נכונים, ויש כבר תחושה בסיסית של הכלי, שממנה אפשר להתחיל לצמוח.
רגע לפני שקונים אופנוע
אחת ההוצאות הכבדות ביותר לרוכבים חדשים בישראל היא ביטוח החובה, אשר נקבעת לפי ותק הנהיגה, גיל הרוכב, נפח המנוע של הכלי ורמת מערכות הבטיחות שבהן הוא מצויד.
כמובן שדרגת הרישיון שברשותך חותכת את האפשרויות ביןA2 שמאפשרת לרכוב על אופנועי 125 סמ"ק לבין A1 שמגדילה את טווח האפשרויות עד כ-500 סמ"ק (למעשה, החיתוך הוא לפי הספק המנוע). הבחירה הראשונה היא בין קטנוע – כלי שבו אפשר להצמיד את הברכיים זו לזו, לבין אופנוע שבו מונע מיכל הדלק והמנוע המרכזי את האפשרות הזאת.
כאשר בוחרים בקטנוע אפשר לבחור בכלי קטן וקל שמתאים יותר לשימושים עירוניים לבין כלים מעט יותר ארוכים וכבדים שמתאימים יותר לנסיעות פרבריות או בינעירוניות אבל פחות משתפים פעולה בהשתחלות בעיר פקוקה.
אופנועים נחלקים להרבה יותר קטגוריות, אבל באופן בסיסי כדאי להחליט אם לבחור באופנוע כביש, אשר כשמו כן הוא, מתאים בעיקר לרכיבה על כבישים עירוניים ובינעירוניים, לבין אופנוע דו-שימושי או אופנוע שטח שאיתם אפשר לרכוב גם על שבילים – על חשבון התנהגות הכביש ואחיזת הכביש.
השיקול הבא הוא אם לבחור באופנוע חדש או משומש, ובבסיס זאת שאלה תקציבית, אבל נאמר בעדינות שמגוון הכלים המשומשים שגודשים את עסקי הטרייד-אין השונים יותר גדול מזה שנמצא באולמות התצוגה של היבואנים, וטווח המחירים שם הרבה יותר גדול. כאמור, עוד לפני שמחליטים ובוחרים אופנוע או קטנוע, כדאי להשוות את עלויות הביטוח מפני שההפרשים בין הכלים, בעיקר עבור רוכבים חדשים, יכולים להיות מאד משמעותיים. מבחינה כלכלית עדיף לקנות כלי משומש, והמקום הטוב ביותר לחפש כלי כזה הוא במערכי הטרייד-אין השונים, שם תוכלו להתמקח ולקנות כלי עם אחריות מסוימת, ובתשלומים ו/או עם מימון.
האם האופנוע הראשון שלך יהיה קטנוע עירוני, קטנוע "מנהלים", אופנוע כביש או אופנוע שטח? זה כמובן תלוי מאד באופי שלך ובשימושים של האופנוע.
עכשיו קונים אופנוע
אנחנו ממליצים לבחור כאופנוע ראשון בכלי קל ולא חזק מידי – ולא משנה מה ניסו למכור לך בסוכנות היבואן או בחנות הטרייד-אין. קנו לעצמכם אופנוע או קטנוע שתוכלו להתמודד איתו, וקחו נשימה עמוקה לפני שתרגישו שמיציתם אותו ואתם חייבים כלי גדול או חזק יותר. אתם לא. תתאפקו קצת.
שישה חודשים עד שנה הוא פרק זמן מינימלי עבור רוב הרוכבים המתחילים כדי להיכנס באופן ראוי לעולם הדו-גלגלי, להתרגל לאופנוע ולהבין כיצד הכי נכון להשתמש בו.
אגב, אחת מנקודות הסיכון הידועות לגבי כל הנהגים החדשים – בין אם על אופנועים או על משאיות – היא השלב שבו תופסים מספיק ביטחון ומחפשים את המגבלות, פשוט מכיוון שזה השלב שבו גם עוברים אותן, מה שמסתיים בתאונה ברמה כזאת או אחרת. מתי מגיע השלב הזה? מאד תלוי באישיות, אבל לרוב סביב שנה לאחר תחילת הרכיבה אצל רוכבים חדשים, ושלושה ארבעה חודשים אצל מי שחזרו לרכוב אחרי תקופה ארוכה.
רגע לפני, או מיד אחרי, שרוכשים אופנוע חשוב להתמגן כראוי, ולצורך זה כדאי לעיין במדריך המיגון שלנו. דבר אחד שאסור לעשות זה לקנות קסדה משומשת. בכל זאת, לעולם לא תדעו מה עבר על הקסדה הזאת ועד כמה אפשר לסמוך על זה שהיא תעשה את העבודה ברגע האמת. קסדה שהייתה מעורבת בתאונה חייבים לזרוק, וכך גם לגבי קסדה ש"עבדה" 4-5 שנים.
בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בכל עולמות ציוד המיגון, בין אם קסדות, כפפות או בגדי רכיבה, ומאד מומלץ להשקיע זמן ולחקור ברצינות את השוק לפני שיוצאים לקנות.
אף פעם לא מזיק למצוא לעצמך חבר רוכב שיכול לשמש כמנטור, מי שכבר חווה בעצמו כמה אלפי או עשרות אלפי קילומטרים של רכיבה ויכול להציע לך מניסיונו. עוד לפני שנרשמים לקורס רכיבה מתקדמת כדאי לצאת לרכיבות משותפות עם חברים, ובעיקר להיעזר בהם בתנאים מגבילים, למשל רכיבת לילה, גשם, ותנועה צפופה. אין סיבה להתבייש ולתרגל יחד גם את הקטעים הפחות מהנים של אופנוענות – למשל להרים מן הכביש אופנוע שנפל, לבדוק לחץ אוויר בצמיגים (חשוב!) ולשמן שרשרת (כשצריך).
אבל אחרי שכל זה נאמר, הדרך היחידה להיות רוכב מיומן היא פשוט… לרכוב. והרבה. כדאי לנצל כל הזדמנות וגם לייצר הזדמנויות, למשל טיול של יום חופש אל יעד מרוחק (כן, גם על קטנוע בנפח 250 סמ"ק ומעלה), או סיבוב סידורים ופגישות.
בכל מקרה, לא משנה אם נוסעים נסיעה קצרה או ארוכה – תמיד חשוב לרכוב עם ציוד מיגון מלא ככל שאפשר. הקסדה מובנת מאליה ונדרשת על-פי חוק, אבל גם כפפות רכיבה, נעליים גבוהות (ולעולם לא כפכפים או סנדלים) ומעיל רכיבה ממוגן.
